החלטה בתיק ת"א 6443-07-11

לפניי בקשת הנתבע לחיוב התובעות מס' 1 ו-2 בהפקדת ערובה.

1.         בהיות התובעות מס' 1 ו-2 חברות, נדרשים אנו לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן "חוק החברות") כפי שהוסף במסגרת תיקון מס' 3 לחוק. בעניין זה נפסק עוד ב-רע"א 544/89, אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד מד(1) 647 (ביחס לקודמו - סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983) כי:

                      "... להבדיל מתקנה 519 קובע סעיף 232 הנ"ל תנאי הכרחי יחיד לחיובה של החברה במתן ערובה והוא - חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, אם הנתבע יזכה בדין; בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שבה התובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות; ... שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים בנסיבות הענין טעמים לסתור...".

            וכן ראה ב-רע"א 10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008):

                        "...בהצעת החוק לתיקונו של חוק החברות [תיקון מס' 3 התשס"ה-2005 - ב.ש.] ...נאמר שם, כי "מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע" (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638). נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות... על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. ...

                        ...על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה... במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

            (וראה גם: רע"א 10671/08, CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ(2009); ת.א. (ת"א) 1905/06, משה אלבס אחזקות בע"מ נ' אבי שיף החזקות בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 400/07, חברת תרבות רה"ן (1998) בע"מ נ' עבד רבה יוסף שאקר דחלאן (2009); ת.א. (ת"א) 10568/08, ברן תעשיות (1991) בע"מ נ' שניידר פרוייקטים (א.ו.ש.) בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 95-12-08, טיב טעם הכרמל תעשיות (2202) בע"מ נ' פרימיום קלאס בע"מ (2010), על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (באר שבע) 32220/09, קיבוץ זיקים אגודה שיתופית בע"מ נ' דוגוש בניין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ (2010);  רע"א 10376/07, ש.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009); רע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009)).

האם עלה בידי התובעות מס' 1 ו-2 לסתור את החזקה לפיה מחוייבות הן בהפקדת ערובה?

2.         החלופה הראשונה - יכולת תשלום          

            לטענת הנתבע - מתצהיר מר רון ברם עולה כי התובעת מס' 1 נוהלה במצב גרעיני והציגה הפסדים ואף היום לא ברור המצב הכלכלי וביחס לתובעת מס' 2 אין כל נתון כספי.

עוד נטען כי כתב התביעה הוגש כמשקל נגד תביעה אחרת שהגיש הנתבע כנגד התובעות, כמפורט בכתב ההגנה.

הנתבע לא צירף תצהיר לאימות העובדות בבקשה בטענה כי היא מושתתת על טענות משפטיות (למרות שנטען בה, בין היתר, כי "ולמיטב ידיעת הנתבעת אין להם כל נכס של ממש ממנו ניתן יהיה להיפרע").

אכן, לטענת התובעות הנתבע גרם להן נזק בניהולו הכושל, אך לשיטתן כבר בשנת 2009 הפך ההפסד המאזני בסך של 399,568 ש"ח להפסד בסך של 47,045 ש"ח בלבד (ראה: סעיף 17 לתצהיר מר רון כרם וסעיף 9 לתצהיר מר לירן לוי). מכאן, האמור בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעות לא יסייע.

כך גם אין די בטענת הנתבע כי התביעה הוגשה כטקטיקה כדי להעיד על מצבן הכלכלי של התובעות מס' 1 ו-2 או איזה מהן.

זאת ועוד. אמנם מהחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ מיום 9/1/13 עולה לכאורה כי בעלי המניות בתובעת מס' 1 לא מקבלים שכר, אין רכבים ואין טלפונים סלוללריים הממומנים על ידי התובעת מס' 1 אך מנגד מצוין בהחלטה זו כי דפי החשבון מעידים, בין היתר, על הפקדת מזומנים ושיקים בעשרות אלפי שקלים בחודש. מעבר לכך, גם לבקשה זו לא צורף תצהיר לאימות העובדות (הרבות) המפורטות בה.

ברם, הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח כי ביכולתן לשלם את ההוצאות מוטל על התובעות.

בהתאם למסמכים שלפניי הבקשה הומצאה לתובעות עוד ביום 4/12/12 והן לא השיבו לבקשה במועד או בכלל.

            לפיכך, יש לומר כי התובעות מס' 1 ו-2 לא הרימו את הנטל הרובץ לפתחן להוכיח כי תוכלנה לעמוד בחיוב בהוצאות, אם וככל שיושת עליהן.

3.         החלופה השנייה - נסיבות שאינן מצדיקות את חיוב התובעת בערובה